<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' שופר ח"ד</h1>
<h2>דף לב.</h2>
סדר ברכות. אומר אבות וגבורות [וקדושת] השם וכולל מלכות ואינו תוקע קדושת (השם) [היום] ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דר"י ב"נ. א"ל ר"ע אם אינו תוקע למלכות למה מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות (עמהן) עם קדושת (השם) [היום] ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום. תניא ביום השני ירד ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי ועשה כר"ע, ואע"ג דאמרינן (ברכות ל"ד.) לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' (אחרות) [אחרונות] נוהגין לומר במגן זכרנו לחיים ובגבורות מי כמוך וכתוב לחיים בהודאה בספר חיים בשים שלום לפי שצורך רבים הוא וכן בחנוכה ופורים שאומרים כן יעשה לנו נסים ונפלאות וכן בעבודה בכל יום רצה בעמך ישראל ובתפלתם שעה. וכן נהגו אבותינו הראשונים ז"ל.
ת"ר מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות ת"ל הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושה שנאמר והשתחוו לה' בהר הקודש ומנין שאומרים מלכיות זכרונות שופרות, תניא ר"א אומר ת"ל שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שבתון זה קדושת היום זכרון אלו זכרונות (שופרות זו) תרועה וכו' מכאן למדנו מלכיות זכרונות ושופרות מה"ת. והיכן אומרן לקדושת היום. תניא ר"א קדושת היום עם מלכיות אומרו מה מצינו בכ"מ ברביעית אף כאן ברביעית ועמד ר' ועשה כר"ע והלכתא כוותייהו. ירושלמי (פ"ד ה"ו) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת [וכו', ר' אומר] פותח בשבת וחותם בשבת ויו"ט בנתים ר"י בן פזי אומר בשם ר"י (בר') [ב"ל הלכה כר'] ונהגו להזכיר שבת ואח"כ ר"ה וחותם מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הזכרון וכן פסקנו ביו"ט (עי' ביצה י"ז.). אין (פותחין) [פוחתין] מי' מלכיות מי' זכרונות מי' שופרות ר"י [ב"נ] אמר אם אמר ג' יצא ואמר שמואל הלכה כר"י ב"נ וג' ג' דיצא א' מה"ת וא' מן הנביאים וא' מן הכתובים כנגד תנ"ך וא"ד כנגד ישראלים לוים וכהנים. ירושלמי (ה"ז) הוין סברין מימר ג' מכל אחד ואחד ואשתכח תני אפי' ג' מכולן יצא. ומנהגא כת"ק עשרה מכ"א ואחד ואם בא להוסיף מוסיף. ומנהג להוסיף. א"ר לוי כנגד י' הילולין שבהללויה בתקע שופר ור' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות ור"י אמר כנגד עשרה מאמרות. ירושלמי כנגד י' קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה. זכרונות כנגד י' ווידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו מה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה י' שופרות כנגד ז' כבשים ופר ואיל ושעיר. אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורעניות זכרונות ויזכור כי בשר המה מלכיות כגון חי אני נאום ה' וכו' שופרות כגון תקעו שופר בגבעה. אבל אם בא לומר פורענות של עכו"ם אומר כגון זכור ה' לבני אדום מלכיות כגון ה' מלך ירגזו עמים וכגון ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו כו' שופרות כגון וה' אלהים בשופר יתקע והלך כו' וכתיב בתריה ה' צבאות יגן עליהם כו' ואין מזכירין זכרון של יחיד ואפי' לטובה כגון זכרה לי אלוהי לטובה זכרני ה' ברצון עמך פקדונות ה"ה כזכרונות כגון וה' פקד את שרה ואע"ג דיחיד הוא רבים אתי מינה רי"א אינו מזכיר זכרון שיש עמו תרועה כגון שבתון זכרון תרועה אומרה [עם הזכרונות ואומרה] עם השופרות ד"ר יוסי רי"א אינו אומרו אלא עם הזכרונות מלכיות שיש עמו תרועה כגון ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו אומרו [וכו' רי"א אינו אומרה אלא] עם המלכיות בלבד. והכי נהוג עלמא כר"י דאשכחן זכרונות ושופרות טובא. מתחיל בתורה ומסיים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. ואסיקנא ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא ותניא ר"א בר' אומר ותיקין משלימין בתורה ואמר רבא תני שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכו' וידעת היום והשבות אל לבבך (וכן) [וכו'] אתה הראית מלכיות כר' יוסי ומנהג לומר כתובים קודם נביאים בכתובים אומר ובדברי קדשך לפי שנאמר ברוח הקדש ובנביאים [אומר וע"י עבדיך לפי שנאמרו] ע"י שליח. וכ' רבינו אבן גיאות מעלה היא דעבד רבנן לאומרו באמצע ורבינו האי אמר רבוותא האחרונים נהגו לומר פסוקי נביאים ואח"כ כתובים. ומסתברא דלא משום מעלה דאי משום מעלה לא לישתמט תנא ולימא אם השלים בכתובים יצא אלא דגריעותא דכתובים היא. ואלא מתחילין בתורה משום מעלה ואח"כ בכתובים ועליו נביאים ואח"כ תורה להעלות בקודש, כתובים ואח"כ נביאים (ירידה) [עליה] היא.
גרסי' בברכות (י"ב:) אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש האל המשפט חוץ מבין ר"ה ליוה"כ שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט. ומסקנא מאי הוה עלה ואסיקנא המלך הקדוש והמלך המשפט. ופי' רב אלפסי ז"ל מדאסיקנא הכי ש"מ דליתא לדר"א דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא אלא לא יצא וצריך לחזור וכן הלכתא. ירושלמי (ר"ה פ"ד ה"ו) ר' אבוהו בשם ר"א עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מהאל הקדוש של ר"ה ובלבד [במוסף] וצריכה רבה. ר' יעקב בר אהא בשם רב צריך לומר האל הקדוש ר' בא בשם אבא בר רב חינא האל הקדוש והמרבה לסלוח.
<h2>דף לב:</h2>
ואמר רבינו האי נהיגו לומר [מלכויות של תורה כסדרן אע"ג דבגמ' אמרינן] תלת הויין, הפוכים, לא הביט און ויהי בישרון מלך ה' (מלך) [ימלוך] ויוסי בן יוסי דתיקן אהללה אלהי אמר בסמ"ך ויהי ובאות צד"י ה' ימלוך ובאות שי"ן לא הביט און לא שמענו אדם שערער בדבר זה. ונהגו לומר בזכרונות להפסיק בב' פסוקים של זכרונות שבירמיה ולומר באמצע פסוק א' של יחזקאל מפני שדומה זל"ז. ונהגו לומר ומפני חטאינו וקרב פזורנו ולחתום קדשנו במצותיך עד ודברך אמת וקיים לעד ופירשו בהגדה לעולם ה' דברך נצב בשמים שמעתי לעולם ה' דברך נצב קיים דברך כשם שהתקנת עם אדם כשם שדנת אותו ברחמים כך אתה דן את הדורות שאחריו לעולם לא כך גזרת על אדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות כו' אמר להם הקב"ה שמא פירשתי יום משלך יום משלי אני נותן לך היום אני נותן לו ט' מאות ושלשים שנה ומניח לתולדותיו ע' שנה לפיכך אמר לו דוד רבון העולמים אלמלא שדנת אדם הראשון ברחמים בשעה שאכל מן האילן לא היה לו אפי' שעה אחת והתקנת אותו ברחמים כך התקנת עמנו שאתה דן את בניו ברחמים ובזכרונות יעלה ויבא וקרב פזורנו כמ"ש בסדורים שלנו עד והקרבתם אשה לה' ובשופרות וקרב פזורנו עד ותקעתם בחצוצרות על זבחי שלמיכם ואעפ"י שאין בו שופר הרי הזכרנו ד' שופרות. וגם אנו מזכירין חצוצרות בתפלת רחמים כגון וקרב פזורינו (ושופרות) [ואלא דשופרות] עיקר.
<h2>דף לד:</h2>
כשם שש"ץ חייב כך יחיד חייב רשבג"א ש"ץ מוציא את הרבים י"ח תניא אמר להם לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין כדי להסדיר ש"ץ תפלתו אמר להם לחכמים למה ש"ץ יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את מי שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא מי שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואסיקנא אמר רבב"ח אר"י מודים חכמים לר"ג ומי אמר ר"י הכי והא אר"י דציפורי בשם ר' יוחנן הלכה כרבנן והלכה מכלל דפליגו מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגי רבנן דתניא (במכות) [ברכות] של ר"ה ויוה"כ ש"ץ מוציא את הרבים י"ח דר"מ וחכ"א כשם שש"ץ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ואפסקא הלכתא כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ שש"ץ מוציא את הרבים י"ח בין בקי בין שאינו בקי אבל בשאר ימות השנה כל יחיד ויחיד חייב. ומ"ש [הני] אילימא משום דנפיש (קריאה) [קראי] והא א"ר חננאל א"ר כגון שאמר ובתורתך כתוב א"צ אלא משום דאוושי ברכות ובנוסחא דר"ח ורבינו אפרים משום דנפישי ברכות. כי אתא רבין א"ר יעקב אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי והלכך עם שבבהכ"נ ששומעין מן הש"ץ בקיאין ושאינן בקיאין ואותן שעמדו בשדות וחולה וזקן שלא באו לביהכ"נ יוצאין י"ח בברכות אבל אותן שבעיר [אין ש"ץ מוציאן יד"ח עד דאתו לבי כנישתא ושמעו מש"ץ מרישא] ועד סופא דהא תני אבא בריה דרב מונימון עם שאחורי ביהכ"נ אינן בכלל ברכה והדין סברא דר"ח ורבינו אלפסי ואבן גיאות ולישנא דשדרו ממתיבתא הכין היא, לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות [דאניסי] ועם שבבהכ"נ (דאניסי) אבל יחיד במקום שאין הציבור אין יוצא עד שיגמור כל הברכות וק"ל טובא דמשמע עם שבשדות נפטרו אבל כ"ע אפי' אותן שבביהכ"נ אין ש"ץ מוציאן י"ח וה"ק לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי ואין יכולין להסדיר תפלתן בשדה וכן חולה וכן זקן וכשיבואו לביהכ"נ ש"ץ פוטרן אבל דעיר שבאו לביהכ"נ שהיו יכולין להסדיר תפלתן אין ש"ץ פוטרן וכל יחיד ויחיד חייב להתפלל בפ"ע ואין ש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי. ובקי חייב להסדיר תפלתו ולהתפלל בלחש ט' ברכות בר"ה ויוה"כ כדרך כל השנה וכן הלכתא. וכן המנהג. ירושלמי רג"א ש"ץ מוציא את הרבים י"ח ר"ה ציפוראה בשם ר"י הלכה כר"ג באילין תקיעתא. והוא שישנו שם מראש התפלה. ואר"א יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל. ודווקא בברכות של ר"ה ויוה"כ (דפסקום) [ושל פרקים] וזמן הפרקים ל' יום. ותניא יחיד שלא תקע חבירו תוקע לו. ויחיד שלא יברך אין חבירו מברך לו. מצוה בתוקע יותר מן המברך. ומסתברא כדאיתא בברכות ירושלמי (פ"ג ה"ג) דתניא כל הברכות כולן שאדם פטור מוציא את הרבים י"ח. חוץ מברהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל (וברך) [מברך]. ר' יוסי ור"י בן פזי הוי יתבין ואמרו לא מסתבר בק"ש שיהיה כל אחד ואחד משנן בפיו ולא מסתבר בתפלה שיהא כ"א ואחד מבקש רחמים ע"ע וכן הלכתא אין יחיד נעשה שליח ליחיד להתפלל ואפילו בש"ץ. אבל רבינו אבן גיאות פי' אין היחיד נעשה שליח בתפלה אלא בציבור. והא דתניא (כ"ט.) ביחיד כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא במידי דחובת יחיד ובמידי דחובת ציבור קאמר. (והלכתא) [הלכך] ברכת מצוה וכיוצא בהן דיחיד נעשה שליח ליחיד ויחיד נמי מוציא אעפ"י שיצא (תפלין) [תפילה] וכיוצא בהן שאין שליח ליחיד אלא בעשרה אין היחיד נעשה שליח להוציא בין יצא בין לא יצא אלא בציבור. והא דגרסינן התם (ברכות מ"ה:) סופר מברך ובור יוצא. ברהמ"ז (וברכת) [לברכת] המצות [דמיא] שנתנו לשמוע אפי' ליחיד משא"כ בתפלה שלא נתנה אלא בלחש. והכי אמר רב(א) [שרירא] אין רשות למתפלל להשמיע קולו להוציא את שאינו בקי עד שירד לפני התיבה מקראי דחנה (ברכות ל"א.). ור' עזריאל פי' טעם חבירו תוקע לו שאינו מתבייש אם אינו יודע לתקוע. בברכות מתבייש. וליתא דגרסינן בירושלמי הולך לו אצל המברך ואינו הולך לו אצל התוקע. למה שהכל יודעין לתקוע ואין הכל יודעין לברך.
<h2>דף לה.</h2>
(ערובין מ'.) מהו להזכיר ר"ח בר"ה ואסיקנא זכרון א' עולה לכאן ולכאן. וכיון שאמר יום הזכרון הזה א"צ יום ר"ח שבכלל יום זכרון הוא ואם בא לומר מוספי ר"ח והזכרון תולה אותן בכלל יום הזכרון ואומר את [מוספי] יום (מוסף) הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחדש השביעי ואומר והקרבתם ובראשי חדשיכם. ואצ"ל את מוסף יום ר"ח והיינו דאמרינן (ר"ה ל"ה.) כיון שאמר (בתורת כהנים) [בתורתך כתוב] א"צ [והיינו] להזכיר את מוסף יום ר"ח ויום הזכרון אבל אם בא להזכיר מזכיר. וכולהו רבוותאי דמפרשו כיון שאמר במלכיות זכרונות ושופרות ככתוב בדברי קדשך וע"י עבדיך הנביאים א"צ להזכיר הפסוקים בין ביחיד בין בציבור ליתא דהא תנן אין (פותחין) [פוחתין] ותניא (ר"ה ל"ב.) הפוחת לא יפחות מז'. וליכא למימר דרב פליגו אכולהו. ואיבעיא לן התם (עירובין מ':) מהו להזכיר זמן בר"ה וביוה"כ ואסיקנא אומר זמן בר"ה ויוה"כ ולא מיבעיא לן בשלש רגלים דחובה היא ואומר זמן בשני יו"ט אעפ"י שקדושה א' הן כשני יו"ט של גליות דמי ואומר זמן בשתיהן דהא טעמא דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו יום קודש ולמחר קודש. ועיקר יו"ט ליל ב' והיו אומרים וליל ראשון היו אומרים אותו מספיקא אף אנו נאמר בשתיהן כמנהג אבותינו. וכך השיב רבינו משולם בר' קלונימוס. אבל הר"ר יצחק בר' יהודה צרפתי לא היה אומרו אלא בליל א' וליתא. ואסיקנא התם זמן אומרו אפי' בשוק. ומשום דחזינן לרב [כהנא] (סוכה מ"ו.) דמסדר להו אכסא דקידושא נהגו לומר על הכוס. ויוה"כ דליכא כוס נהגו לומר בביהכ"נ אחר כל נדרי.
